פדיון כפרות

מנהג הכפרות – בין תרנגול לצדקה

יום הכיפורים הוא היום הקדוש ביותר בשנה בלוח השנה היהודי. לקראתו נוהגים ישראל להתכונן לא רק באמצעות צום, תפילות ווידוי, אלא גם באמצעות מנהגים וסגולות שמלווים אותנו מזה דורות. אחד המנהגים הבולטים והעממיים ביותר הוא מנהג הכפרות – טקס מיוחד שמטרתו לעורר את הלב, לסמל את מחיקת העוונות, ולהרבות בצדקה וחסד לקראת היום הנורא.

במאמר זה נציג בהרחבה את מקורות המנהג, אופני קיומו, הדעות השונות סביבו, זמניו, הקשרו ההלכתי והקבלי, ואף את המשמעות הרוחנית העמוקה העומדת מאחוריו.

מקורו של מנהג הכפרות

כבר מאות בשנים נהוג לערוך בערב יום הכיפורים טקס סמלי שבו מחליפים את גזר הדין הראוי לאדם באובייקט אחר – תרנגול או כסף – ומכוונים שהחטאים יתבטלו ולא יפגעו באדם.

בספרי הראשונים אנו מוצאים אזכורים למנהג זה. יש מן הפוסקים שראו בו חיזוק גדול ליראת שמיים, משום שהטקס הפשוט נוגע ללב ומעורר את האדם לעשות תשובה שלמה. מאידך, היו גם חכמים שהתנגדו בטענה כי מדובר ב"דרכי האמורי" – כלומר מנהג שיש בו דמיון לפולחנים זרים.

הרמ"א בשולחן ערוך מכריע לקיים את המנהג. מאז הפך טקס הכפרות לנפוץ ומושרש ברוב קהילות ישראל.

מנהג כפרות בתרנגול

הצורה המוכרת ביותר של מנהג הכפרות היא לקיחת תרנגול זכר עבור גבר, ותרנגולת נקבה עבור אישה.

האדם אוחז את העוף, מקיף אותו מעל ראשו שלוש פעמים, ואומר:

"זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי. זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים ולשלום".

לאחר מכן נשחטים העופות כדין, ובשרם נתרם למשפחות נזקקות. כך הופך הטקס למעשה חסד של ממש – לא רק סמליות רוחנית אלא גם תרומה ממשית למען עניים ומשפחות נזקקות.

בקהילות רבות מתקבצים מאות אנשים ברחובות או בחצרות בתי הכנסת, וכל אחד מקיים את המנהג לפי סדרו. 

מנהג הכפרות בכסף – פדיון כפרות

במאה האחרונה, בעיקר בערים הגדולות, קשה יותר לקיים את המנהג בתרנגול. בשל כך התפתח מנהג חלופי הקרוי "פדיון כפרות".

במקום תרנגול לוקחים סכום כסף – בדרך כלל 36 ₪ לכל נפש במשפחה  – ומקיפים אותו מעל הראש תוך אמירת נוסח הכפרות. בסיום התרומה הכסף ניתן לצדקה.

פדיון כפרות בכסף נחשב פתרון נוח, ובו זמנית ממלא את עיקר מטרת המנהג – להרבות צדקה וחסד דווקא לפני יום הדין.

מנהג הכפרות בחסידות חב"ד

בחב"ד מקפידים במיוחד על קיום המנהג הן בתרנגול והן בכסף, ומעודדים את הציבור להוסיף בצדקה לקראת יום הדין.

באמצעות האתר של מרכז החסד , ניתן לקיים את מצוות פדיון כפרות גם באופן מקוון. התרומות מועברות לפעילות של מרכז החסד עם משפחות נזקקות, חולים וקשישים, הזקוקים לסיוע דווקא בימים אלו.

לקראת חגי תשרי מתקיימת חלוקה רחבת היקף של אלפי סלי מזון, ביגוד וציוד בסיסי למשפחות מעוטות יכולת. כך הופכת מצוות הכפרות לא רק למנהג אישי אלא גם למעשה של ערבות כללית ואחדות ישראל.

זמן קיום המצווה

על פי הקבלה, הזמן הראוי ביותר לקיים את הכפרות הוא בערב יום הכיפורים לפנות בוקר. בשעות אלו "מתעוררים הרחמים העליונים" ויש בכך סגולה מיוחדת להמתקת הדינים.

עם זאת, ההלכה מתירה לערוך את הכפרות בכל אחד מימי עשרת ימי תשובה – מהראשון של ראש השנה ועד ערב יום כיפור. לכן, מי שלא הספיק לעשות זאת בערב הצום, יכול עדיין לקיים את המנהג בימים הקודמים.

בשנת תשפ"ו (2025) יחול יום הכיפורים ביום חמישי, י' בתשרי (2.10.2025). לכן, עיקר מנהג הכפרות ייערך ביום רביעי, ט' בתשרי (1.10.2025), סמוך לצום.

כפרות מכספי מעשר

שאלה שכיחה היא האם מותר לקיים את הכפרות מכספי מעשר כספים.

ההלכה מורה כי עיקר מצוות הכפרות – כלומר הסכום הבסיסי שאדם מפריש – לא יינתן מכספי מעשר, אלא מכסף רגיל. אולם אם אדם רוצה להוסיף תרומה מעבר לסכום הנדרש, מותר בהחלט שהחלק הנוסף ייחשב ממעשר כספים.

בכך יוצא שגם מצוות הכפרות נשמרת בשלמותה, וגם מצוות המעשר מתקיימת במלואה.

נוסח תפילת הכפרות

במהלך הטקס נוהגים לומר את נוסח הכפרות המיוחס לחכמי אשכנז ולמקובלים:

בּנֵי אָדם יוֹשְׁבֵי חשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל:

יוֹצִיאֵם מֵחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק:

אֱוִילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ:

כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת:

וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:

יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם:

יוֹדוּ לה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:

אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף. לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ:

וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר:

זֶה חֲלִיפָתִי. זֶה תְּמוּרָתִי. זֶה כַּפָּרָתִי. זה הכסף ילך לצדקה וַאֲנִי אֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם

נוסח זה, השזור בפסוקי תהילים וביטויים חז"ליים, מבטא את תחושת הענווה והתקווה לרחמי שמיים. החזרה על המשפט "זה חליפתי…" נועדה להטמיע בלב את התודעה שהאדם מבקש להיטהר ולהתחיל שנה חדשה כשהוא זך ונקי.

המשמעות הרוחנית של מנהג הכפרות

מעבר לסמליות הפשוטה, מנהג הכפרות נושא בחובו מסרים עמוקים:

1. עוררות לתשובה – עצם מעשה ההקפה מעל הראש מזכיר לאדם את שבריריות חייו, וגורם לו להתבונן במעשיו ולשוב אל ה'.

2. חסד ונתינה – התרנגול או הכסף אינם נשארים ביד האדם, אלא ניתנים לצדקה. כך מודגש שהכפרה האישית כרוכה במעשים טובים כלפי הזולת.

מחלוקת הפוסקים וההתנגדות למנהג

כאמור, היו חכמים שהתנגדו למנהג. מרן השולחן ערוך (רבי יוסף קארו) כתב כי "מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום כיפור יש למנוע המנהג". לעומתו, הרמ"א הנהיג את המנהג באשכנז, ומאז התקבל ברוב קהילות ישראל.

גם כיום יש יחידים שאינם מקיימים את המנהג כלל. עם זאת, אצל רוב הציבור, הכפרות הן חלק בלתי נפרד מההכנות ליום הכיפורים.

סיכום

מנהג הכפרות, אם בתרנגול ואם בכסף, נושא בתוכו שילוב נדיר של סמליות עמוקה, מעשה חסד ממשי, ועוררות רוחנית.

הוא מהווה שער כניסה ליום הכיפורים – יום הדין והסליחה – ומאפשר לכל יהודי לחוש את הקשר בין תשובה אישית לאחריות חברתית.

גם מי שאינו נוהג במנהג מדי שנה, יכול למצוא בו מקור השראה לחשיבה מחודשת על מעשיו ולחיזוק ההתקשרות עם הבורא ועם הזולת.

כך, מתוך מנהג עתיק, אנו זוכים בכל שנה להזכיר לעצמנו את ערכה של החסד, הצדקה והאחדות, ולהיכנס ליום הכיפורים בלב נקי ובתודעה מחודשת.