פרשת בשלח

פרשת בשלח – יוצאים ממצרים

בפרשת בשלח בני ישראל עושים את צעדיהם הראשונים כבני חורין.

משה לוקח את ארונו של יוסף שהיה משוקע בנילוס ואת עצמות כל השבטים ביחד אתו. 

ה' מוליך אותם דרך המדבר, ולא דרך הים, שהיא הדרך הקצרה לארץ ישראל, כדי שלא יחשבו לחזור למצרים אם תהיה מלחמה בדרכם .

שבעה עננים

ה' מקיף אותם בשבעה עננים, ארבעה עננים הקיפו אותם מארבעת הצדדים, ענן אחד מלעלה ואחד למטה.

ענן נוסף, הנקרא עמוד הענן, הלך לפניהם, יישר להם את הדרך והורה להם את הדרך ביום. בלילה האיר להם עמוד אש.

ההטעיה

ביום השלישי אומר להם ה' לחזור לכיוון מצרים, ולחנות מול פי החירות מול האליל "בעל צפון".

זאת על מנת להטעות את פרעה, שיחשוב שהם תועים במדבר, ירדוף אחריהם וייענש.

המרדף

פרעה מקבל דיווח שבני ישראל, שהלכו לשלשה ימים, אינם חוזרים.

הוא ועבדיו כועסים ומתחרטים על שחרור בני ישראל. פרעה משכנע את עמו לרדוף אחריהם. הוא מבטיח להתחלק איתם בשלל בצורה שווה. מצרים רודפים אחרי בני ישראל ומשיגים אותם ליד ים סוף.

תפילה

בני ישראל רואים את צבא מצרים מתקרב אליהם. הם פוחדים וצועקים אל ה'. חלק אמרו, שהיה עדיף להם למות במצרים.

משה אמר להם, שיותר לא יראו את המצרים לעולם. ה' ילחם להם והם יחרישו. משה מתפלל לה', וה' אמר לו לא להאריך בתפילה. הוא אמר לו לנטות ידו על הים והוא יבקע.

קריעת ים סוף

כאשר החשיך, עמוד הענן בא להאיר לבני ישראל. עמוד הענן לא הסתלק, אלא עמד מאחורי בני ישראל להחשיך למצרים ולעצור את החיצים והאבנים שהמצרים זרקו לכיוון בני ישראל. 

ה' הביא רוח קדים חזקה שגרמה לבקיעה הים, והמים נעמדו כחומה מימינם ומשמאלם של בני ישראל, ובני ישראל הלכו בתוך הים ביבשה.

המצרים טובעים בים סוף

המצרים רדפו אחרי בני ישראל ונכנסו לתוך הים. עמוד האש ועמוד הענן התקרבו למחנה מצרים, ויצרו מהומה בקרב המצרים.

עמוד האש התיך את גלגלי מרכבותיהם, והם נעו בכבדות. ה' אמר למשה שיטה שוב את ידו על הים. המים שעמדו כחומה, חזרו למצבם הרגיל, המצרים טבעו בים וגופותיהם וגופות סוסיהם נפלטו לחוף.

שירת הים

כאשר ראו ישראל את גופות המצרים נפלטות מהים הם התחזקו והאמינו בה' ובמשה עבדו.

ביחד עם משה הם אמרו שירה לה'. משה אמר קטע, והגברים חזרו אחריו. בשירה יש דברי שבח לה', ציפיה לכניסה לארץ וגם לגאולה העתידה. את השירה אומרים כל יום בתפילת שחרית.

שירת מרים

מרים הנביאה אמרה שירה עם הנשים. היא לקחה את התוף בידה, וכל הנשים יצאו אחריה בתופים ובמחולות. הנשים האמינו שה' יוציא אותם ממצרים ויעשה להם ניסים ונפלאות והכינו תופים.

המתקת המים

בני ישראל היו שקועים בביזת האוצרות של המצרים, שטבעו בים. משה היה צריך להסיע אותם בעל כורחם. 

הם הלכו שלשה ימים במדבר עד שמצאו מים. המים היו כל כך מרים, שלא היו ראויים לשתיה.

ה' מראה למשה עץ, משה משליך את העץ למים והמים הומתקו. למקום קראו  מרה.

מצוות במרה

ה' נתן לבני ישראל כמה מצוות במרה: שבת, פרה אדומה, כיבוד הורים וכמה דיני ממונות.

ה' אמר להם שאם יקיימו את המצוות, לא יהיו בהם כל המחלות שה' שם במצרים.

שבעים תמרים ותריסר מעיינות

בני ישראל הגיעו לאלים, ושם היו שנים עשר מעיינות ושבעים תמרים.

כל שבט ישב ליד מעין אחד וכל אחד משבעים הזקנים ישב ליד תמר ולימדם תורה.

מאלים המשיכו למדבר סין, ושם נגמר להם האוכל שהוציאו ממצרים. היה זה ב-ט"ו אייר.

לחם מן השמים

בני ישראל באו למשה ואהרן ובקשו לחם ובשר, כדי שלא ימותו. 

על בקשת הלחם ה' לא כעס. ה' אמר למשה, כי בכל בוקר ירד להם לחם מן השמים.

הם יאספו כל יום את הלחם עבור אותו יום ולא ישאירו למחר.

ביום שישי עליהם לאסוף כמות כפולה, גם עבור השבת. לגבי הבשר, ה' יוריד בערב, זמן לא נוח, משום שבקשו דבר שאינו הכרחי, ויש להם בהמות משלהם.

לקיטת המן

בבוקר ירד המן. בני ישראל לא ידעו מה זה וקראו לו מן, מזון מוכן. כשמדדו בכלי גילו שכל אחד אסף בדיוק עומר לכל אחד מבני הבית, בדרך נס.

משה ציוה אותם שלא להשאיר למחרת, אך היו שניים, דתן ואבירם, שהשאירו לבוקר והמן התליע. ביום שישי, גילו כולם, שאספו כמות כפולה.

משה אמר להם שיום המחר הוא שבת, ושיכינו ויבשלו מיום שישי לכבוד שבת.

צנצנת המן

ה' אומר למשה שישמרו עומר מן למשמרת לדורות הבאים, כדי שבני ישראל יראו את הלחם שה' נתן לאבותיהם במדבר.

כך הם יאמינו שה' יכול לפרנס את מי שעובד אותו. בני ישראל אכלו את המן במשך ארבעים שנה עד שנכנסו לארץ ישראל.